אוריאל בן יצחק
חנוכה בירושלים הוא חוויה יוצאת דופן של אור, היסטוריה וגם גשם שמוסיף קסם משלו. עם כל נר שנוסף, העיר מתמלאת בעוד רגעי קסם – חנוכיות מאירות בסמטאות האבן, השתקפויות בשלוליות הגשם, ורגעים מיוחדים בכותל וברובע היהודי. יצאתי למסע צילום בסמארטפון כדי לתפוס את הרגעים הייחודיים הללו, ולתעד את השילוב בין חג החנוכה, אור וטבע ירושלמי חורפי. במאמר זה תמצאו חוויות מצולמות, סיפורים מהשטח וטיפים איך לצלם את הקסם של חנוכה בסמארטפון בצורה שתנציח את האווירה המיוחדת, שיאפשרו גם לכם לראות את העיר העתיקה באור חדש ומרגש. אני מקווה שהצילומים והחוויות ישמשו לכם השראה – בין אם כצלמים, כמטיילים, או פשוט כאוהבי ירושלים והאור שהיא מביאה בימים הללו.
חנוכה בירושלים הוא חוויה מיוחדת שמרגשת אותי כל פעם מחדש. האור הרך של הנרות מנצנץ בסמטאות האבן העתיקות, מאירים מתוך גומחות חצובות בסלע ומהדהדים את אורם של המכבים, הריח של הסופגניות ממלא את האוויר, והתחושה היא של חגיגה שממשיכה במשך שמונה ימים, עם כל יום שמוסיף עוד נר, עוד אור, עוד רגע בלתי נשכח. מכל פינה בוקעת מוזיקה, ואנשים שרים שירי חג – מעוז צור ישועתי, ובאנו חושך לגרש – והאווירה מתמלאת בשמחה ובתחושת אחדות. השנה, החלטתי לקחת את מצלמת הסמארטפון שלי ולצאת למסע מצולם בין הרחובות הצרים של העיר העתיקה, לחפש את הרגעים הכי מיוחדים, ולתפוס את הקסם של החג בחושך אך בעיקר באור.
כשהתחלתי את הצילומים, היה ברור לי שחייבים לנצל את הגשם. חיכיתי בסבלנות ליום גשום. כן, כן, דווקא גשום. כי בירושלים, הגשם לא רק גורם להחליק בסמטאות – הוא גם הזדמנות. בזמן שכולם חיפשו מחסה, אני יצאתי אל הסמטאות הרטובות, שם המים על המרצפות הפכו למשטחי השתקפויות קסומים. הרחובות הרטובים הפכו למראות ענק, משקפים את אור הנרות, את הקימורים העתיקים של הסמטאות, ואת דמויות האנשים החולפים. זהו עולם של השתקפויות קסומות, עולם שרק מחכה להתגלות. צילמתי סמטה צרה ברובע היהודי, שם אורות החנוכיות נשברו בשלוליות כמו פסיפס של זהב נוזלי. בתמונה אחת, נדמה כאילו האור עצמו מטפטף מהשמיים. וברגע ההוא, כשעמדתי שם בגשם בין סמטאות האבן העתיקות, הרגשתי כאילו הזמן עוצר מלכת. אור הנרות נשבר בטיפות הרטובות, משתקף בשלוליות כמו זיכרון חי מהעבר, ולרגע אחד, ירושלים נראתה כמו חלום זוהר של אור וקסם שלא נגמר.
ברגעים השקטים של החג, כשאור הנרות מרצד בחשכה, אפשר למצוא פינות נסתרות בעיר העתיקה שמתמלאות ברוח חנוכה. באחת מהן, תפסתי רגע קסום – בחורה יושבת בסמטה עתיקה, לאחר שהדליקה את החנוכייה שלה. היא שקועה ברגע של תפילה חרישית, מביטה בנרות המרצדים. האור החם מאיר את פניה, מטיל צללים רכים על קירות האבן העתיקים, ויוצר תחושה של שלווה והתבוננות פנימית.
הסמטה הצרה והאבן המחוספסת מעניקות לתמונה תחושה של עומק והיסטוריה, כאשר ברקע ניתן להבחין בשער קמור ופנסי רחוב המפיצים אור קריר – ניגוד לאור החנוכייה החם. הרחוב המרוצף הרטוב מהגשם, מחזיר הבזקים של האור החגיגי, ומוסיף מימד של תנועה ועדינות. הרגע הזה מסמל את חנוכה במלוא משמעותו – אור קטן שדולק ומאיר את הדרך, מסורת שממשיכה לדורות הבאים, וזמן לעצור, להתבונן, ולהתחבר.
בכל ערב, ההדלקה בכותל של החנוכייה הענקית, היא מחזה מרהיב. חיכיתי במיוחד לשלב שבו השמיים צבועים בכחול עמוק רגע אחרי השקיעה, כשהאורות הכתומים של הכותל נדלקו והאירו את הרחבה.
רציתי לתפוס את העוצמה של החנוכייה, אז בחרתי בזווית מאוד נמוכה – הנחתי את הסמארטפון צמוד לרצפה, כך שהכותל נראה כאילו הוא מתנשא מעלה, וכנגדו הופיעה החנוכייה הענקית עשויה מתכת מוזהבת, שממוקמת צמוד לכותל. המבנה המסיבי והקשתות האלגנטיות שלה השתקפו באור הכתום של תאורת הכותל, בעוד אבני הכותל הענקיות העניקו רקע היסטורי עמוק למלחמות החשמונאים. השמיים הכחולים מעל הוסיפו ניגודיות קסומה, ויחד עם הפרספקטיבה הדרמטית שנוצרה, התמונה מספרת סיפור של, אור וגבורה.
הידעת?
2,000 שנה חלפו מאז נפילת החשמונאים ועד שהעם היהודי חזר לשלוט בירושלים עם קום מדינת ישראל
עמדתי שם, מתבונן ברגע הזה, והרגשתי שהמצלמה שלי לא רק לוכדת תמונה – היא מתעדת סיפור של אור, אמונה ונצחיות, מסע של דורות שלמים של עמנו שממשיכים להדליק את האור מול כל אתגר וקושי.
בכותל, ראיתי מחזה מיוחד – שתי חנוכיות ענקיות הודלקו כבכל שנה בערך בשעה 16:30 רגע אחרי השקיעה, אחת ממש צמוד לכותל עצמו, והשנייה במרפסת שמעליו שצופה אל הרחבה.
אז עליתי למרפסת שצופה אל הכותל כדי לצלם מבעד ללהבות של החנוכייה העליונה את החנוכייה התחתונה, הממוקמת ממש צמוד לאבני הכותל, כך שמתחתיה נראתה רק הלהבה של החנוכייה העליונה, בוערת כאילו היא מרחפת באוויר, מסמלת את המשכיות האור לאורך הדורות.
הקומפוזיציה של התמונה מוסיפה ממד דרמטי – הלהבה הגדולה בקדמת הפריים יוצרת תחושת חום ועוצמה, בעוד שהחנוכייה החדה והברורה ברקע מעניקה מסגרת יציבה של מסורת. הלהבות הכתומות וזהובות מטשטשות מעט את הקצוות, ויוצרות אווירה כמעט מיסטית, שבה העבר וההווה נפגשים. אפשר כמעט לשמוע את קולות התפילה החרישיים, ואת הברכה: "בימים ההם בזמן הזה".
הידעת?
בספרי המכבים אין זכר לנס פך השמן – החג ציין ניצחון צבאי וטיהור וחנוכת המקדש
להבת חנוכה בוערת באוויר, מרחפת מעל הכותל כמו חיבור בין עבר להווה, בין אור לנצח. רגע קטן של אור – שמאיר את ירושלים וממשיך להדהד ברחבי הדורות.
בסמטה ירושלמית עתיקה, נר ראשון של חנוכה דולק בתוך תיבת זכוכית, מפיץ אור חם על אבני הקיר. הכתובת "הנרות הללו קודש הם" בולטת על החנוכייה, והרחוב הרטוב משקף את האור. ברקע, קשתות אבן מוסיפות עומק להיסטוריה החיה שבכל נר שדולק.
בסמטאות הצרות של העיר העתיקה, אור החנוכיות בוקע מגומחת האבן ומאיר את הלילה. חנוכייה דולקת בגומחה צרה, להבותיה מרצדות ומשתקפות בזכוכית. ברקע, צלליות של שני אנשים חולפות, מוארות באור כחול קר של פנסי הרחוב – רגע שבו החום והאור מתנגדים אך גם משתלבים זה בזה.
התמונה הזו מספרת סיפור – על חנוכה שהוא לא רק חג של אור, אלא גם של ניגודים. החום מול הקור, מעטים מול רבים, ומסורתיות מול עיר ללא הפסקה. זו בדיוק ירושלים – עיר של שכבות, של סיפורים ושל רגעים קטנים שמתחברים לפסיפס גדול יותר. כשעמדתי שם, עם הסמארטפון ביד, הרגשתי שאני לא רק מתעד, אלא גם משתתף בעוד דף בסיפור הירושלמי הבלתי נגמר.
טיול בסמטאות העיר העתיקה בחנוכה זה כמו משחק חפש את המטמון. בכל פינה יש חנוכיה שמונחת בתוך גומחה חצובה, או דולקת בתוך קופסת זכוכית חדשה. אבל הקסם האמיתי של חנוכה בירושלים נמצא דווקא בסמטאות הצדדיות. שם, במקומות הכי בלתי צפויים, גיליתי חנוכיות מאירות שכאילו לחשו לי סודות כמוסים. אחת התמונות שאני הכי אוהב היא של סמטה תלולה, מדרגות עולות, ומשני צדי המדרגות – שורות של חנוכיות. ומעל הסמטה, דגל ישראל מתנוסס ברוח. זהו רגע שמסמל את החיבור בין העבר להווה, בין הנס של המכבים בחנוכה לבין התקומה המחודשת שלנו בארץ ישראל.
היה לפנות ערב, כשהגשם שטף את הרחובות והעניק לירושלים מראה רך ומלא חיים. בזמן שאנשים מיהרו למצוא מחסה, מצאתי את עצמי צועד לאט ברחבת הכותל המערבי, מביט סביבי על המראות שמשתנים עם התאורה הטבעית של הדמדומים. גברים חרדים לאחר תפילת מנחה חלפו על פניי, עטופים במעילים כהים, מטריותיהם נוטפות מים. ברקע, חנוכייה מוזהבת עמדה בגאון, מחכה לרגע שבו השמש תשקע והלהבות של הנרות שלה יאירו את הכותל העתיק. זה היה רגע של שקט ושלווה, שבו החורף הירושלמי פגש את חנוכה, והלב התמלא בהתרגשות של חג שבכל שנה מצליח להאיר מחדש.
בכניסה לעיר העתיקה, ברחבת שער יפו, ניצבה חנוכייה ענקית בצבע כחול, שהודלקה על ידי חב"ד בנר הראשון של חנוכה מול מגדל דוד. חיכיתי לרגע שבו התאורה של המגדל תשתלב עם הצבעים הכהים של השמיים, וצילמתי תמונה שבה החנוכייה בקדמת הפריים והמגדל ברקע יצרו קומפוזיציה מושלמת. זה היה עוד תזכורת לחיבור בין ההיסטוריה לעכשווי, בין ירושלים העתיקה למודרנית, ובין אור החג לאור העיר.
הידעת?
השיר 'הבה נגילה' נכתב לכבוד שחרור ירושלים ב-1917, כשהבריטים בראשות אלנבי נכנסו לעיר דרך שער יפו בדיוק בחנוכה – אחרי 400 שנות שלטון עות'מאני
צילום מלמעלה חושף פרספקטיבה אינטימית של החג – שורות של נרות שמן דולקים בתוך כוסות זכוכית, להבותיהם מרצדות ויוצרות משחקי אור בתוך התיבה.
התקרבתי לחנוכיית שמן קטנה שדלקה בתוך תיבת זכוכית בין אבני ירושלים העתיקות. האור שלה נשבר בעדינות על הקירות, ממלא את הסמטה בתחושת חמימות. מאחור, העצים המוארים באור קריר יצרו ניגוד מושלם, רגע של קסם חורפי אמיתי.
כשצעדתי בסמטאות הצרות של ירושלים, גיליתי שורות של חנוכיות דולקות בתוך תיבות זכוכית, מאירות את המדרגות העתיקות. הלהבות המרצדות הטילו צללים רכים על האבן, ובין כל האור הזה, דמות חולפת השלימה את התמונה – רגע של פשטות.
ברובע היהודי, ברחוב חב"ד, החנוכיות לא נשארות רק בתוך הבתים – הן יוצאות אל הרחוב, מאירות את האבן הירושלמית בנרות זהובים שמזכירים לנו את הנס של פעם. קופסאות הזכוכית מגינות עליהן מהרוח ומהגשם, והן עומדות שם בשקט, מחממות את הלב בלילה החורפי. החצר הפתוחה מזמינה פנימה, והשער העתיק כמו מספר סיפור על כל מי שהדליק כאן נרות לאורך השנים.
הסתובבתי בסמטאות החשוכות של ירושלים, והעיניים שלי נמשכו לאור החנוכיות. הן האירו כמו כוכבים קטנים, שוברות את החשכה באור חם. הרחוב הצר פתאום הרגיש פחות קר, והשער הפתוח בקצה הסמטה נראה כמו הזמנה להמשיך במסע, בין הצללים לאור.
הידעת?
צילום בסמארטפון בתנאי תאורה חלשים השתפר משמעותית בזכות טכנולוגיות כמו "הערמת תמונות", שבהן המצלמה מצלמת במהירות מספר תמונות ברצף וממזגת אותם לתמונה אחת ברורה
בנוסף לתמונות, צילמתי סרטון קצר שמוביל את הצופה ביחד איתי דרך הסמטאות של הרובע היהודי, מציג את האור והחושך של חנוכה – החנוכיות המאירות מול האבנים העתיקות, ההשתקפויות בגשם, ואת הרגע המרגש של הדלקת הנרות בכותל (בהילוך איטי במיוחד). תוך כדי השיטוט עברתי דרך מיצג למען החטופים שלנו בקארדו הפתוח – תזכורת כואבת אך עוצמתית לכוח של אור ותקווה גם בזמנים מאתגרים, והלוואי ונחזיר את כולם במהרה.
הייחודיות של הסרטון לא מסתכמת רק בצילומים – את פס הקול יצרתי בעזרת בינה מלאכותית, שהלחינה מוזיקה מקורית למילות השיר 'מעוז צור' המסורתי. כך, לצד הדימויים החזותיים, גם הצלילים משלבים בין מסורת לטכנולוגיה, ויוצרים חוויית צפייה שמכניסה אתכם ממש ללב ירושלים של חנוכה. הסרטון מותאם במיוחד לצפייה לאורך דרך מסך סמארטפון – כי אין כמו להרגיש את הקסם הירושלמי באופן הכי קרוב ואינטימי, כאילו אתם ממש שם, בין הסמטאות, עם האור והגשם.
מסע מצולם בין הסמטאות והחנוכיות של הרובע היהודי בירושלים בחנוכה
כל התמונות והסרטון שצילמתי נעשו בסמארטפון בלבד – מה שמוכיח שלא צריך ציוד מקצועי כדי ללכוד את היופי של ירושלים בחנוכה. התאורה המועטה בערב ובלילה דרשה יצירתיות – שימוש בהשתקפויות, חיפוש זוויות נמוכות שיכניסו יותר אור, והאור הרך והחם שמפיצים הנרות. זה בדיוק מה שאני מלמד בסדנת צילום בסמארטפון – איך לקחת את הכלים הפשוטים ביותר ולהוציא מהם תמונות מקצועיות שמספרות סיפור אמיתי.
חנוכה בירושלים הוא חוויה שאי אפשר לתאר במילים, אבל אולי דרך התמונות והסרטון האלו הצלחתי להעביר ולו במעט מהקסם, מהאור ומהתקווה שממלאים את העיר הזו בימים המיוחדים האלו. זהו חג של נרות, אבל גם של צללים, השתקפויות וסיפורים שממשיכים להיכתב מחדש בכל הדלקה.
הגשם הפך את החוויה הזו לעוד יותר מיוחדת – ההשתקפויות, הלהבות המרצדות, והאווירה החורפית של העיר העתיקה הוסיפו עומק ויופי לכל רגע. מהחנוכיות הקטנות החבויות בסמטאות ועד להדלקה המרגשת בכותל, כל תמונה שלכדתי היא לא רק רגע קפוא בזמן, אלא סיפור של אור שמתמשך מדור לדור.
לצלם חנוכה בירושלים זה לא רק פעולה טכנית – זה לדעת להרגיש את הרגע, להבין את האור, ולתפוס את התחושות שמהדהדות בכל רחוב ובכל סמטה. הצילום בסמארטפון הוכיח לי שוב שאין צורך בציוד משוכלל כדי להנציח רגעים בלתי נשכחים – פשוט להתבונן אחרת, להיפתח לרגע וגם נכונות להירטב קצת מהגשם.
בין אש לאבן, בין העבר להווה, בין החושך לאור – חנוכה בירושלים הוא מסע של ניגודים שמתחברים להרמוניה אחת. ואולי, בסופו של דבר, זהו המסר האמיתי של החג – שהאור תמיד מוצא דרך להאיר, גם בלילה הקר והחשוך ביותר.
עם ישראל חי!
כדי לחוות את הקסם של ירושלים בחנוכה, כדאי להגיע לפחות חצי שעה לפני השקיעה. אז הסמטאות נצבעות בזהב, וכל פינה מקבלת אור רך ומיוחד – רגע מושלם גם להרגיש את האווירה, לאכול סופגניה או שתיים, וגם לצלם. עם רדת החשכה, מתחילים להדליק את החנוכיות, ורוב ההדלקות מתבצעות עד שעה אחרי השקיעה. אם רוצים לראות ולצלם את רגע ההדלקה עצמו, זה הזמן להגיע, כי אחר כך החנוכיות כבר דולקות. אני תמיד בודק את שעת השקיעה מראש – פשוט מחפש בגוגל את המילה "שקיעה" והוא מראה לי בדיוק מתי זה קורה. ככה אני יודע לתכנן את הצילומים ולתפוס את הרגעים הכי יפים.
כדי שהתמונה תצא חדה, אני דואג לייצב את הסמארטפון – נשען על קיר, מניח אותו על מעקה או משתמש בטיימר. אני מנצל את התאורה מהנרות ופנסי הרחוב כדי לקבל אור טבעי ונקי.
קודם כל, אני בודק בתחזית אם ירד גשם כדי לדעת למה לצפות. אם ירד גשם, אני מחפש שלוליות ליד חנוכיות, בעיקר במקומות שבהם המים מצטברים טוב – כמו מדרכות ושבילים מרוצפים בסמטאות האבן של הרובע היהודי. אני מתקרב עם הסמארטפון נמוך לקרקע, מכוון כך שההשתקפות תיראה בחלק התחתון של הפריים, ובודק מזוויות שונות עד שהאור נראה הכי דרמטי. אם יש פנס קרוב, אני מחפש זווית שמנצלת את התאורה של הפנס כדי להדגיש כדי להעצים את השתקפות החנוכייה, אני מחפש זווית שמכניסה את האור בצורה טבעית ומשחק עם הזווית עד שהאור וההשתקפות יוצרים מראה מרשים. לפעמים שינוי קל בזווית או חיפוש זווית חדשה יכולים להפוך תמונה פשוטה לתמונה עם עומק וסיפור מיוחד.
אני מחפש זוויות מעניינות – חנוכייה שמשתקפת בשלולית, אור נרות שמאיר על קירות האבן או פנים מוארות באור זהוב. לפעמים אני מתקרב אל חנוכייה שממוקמת בגובה נמוך, כך שהאור שלה מתפזר בעדינות על המרצפות ויוצר משחקי אור וצל מרתקים. כדי לקבל תמונה חדה יותר, אני מתקרב לנרות ולא חושש לצלם מקרוב. אני גם לוחץ על המסך בדיוק במקום שבו הנרות מאירים, כך שהמצלמה תתמקד באור המרכזי כדי שהתמונה תהיה חדה והלהבות ייראו ברורות.
רוצה להזמין סדנת צילום בסמארטפון לקבוצה שלך?
ניתן לכתוב לי כאן מתחת להזמנת סדנה
הלב שלי מתרגש ושמח עם חזרתם הביתה של
זהו רגע של תקווה ושל אחדות, שמחבר את כולנו כעם אחד. ליבי ותפילותיי עם כל מי שעוד מחכה לחזור הביתה.
